החלטה בתיק ת"א 1245-08

1.         בפני בקשה להורות על איחוד הדיון בתביעה דנא עם הדיון בת.א 23520-03-11, אף הוא מתנהל בבית משפט זה (בפני כבוד השופט בנימיני), בהתאם לסמכותי על פי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לדחות את הבקשה.

3.         תחילה אפרט בקצרה את עניינן של שתי התביעות והשלב בו מצויים ההליכים המשפטיים בכל אחת מהתביעות.

התובעת בשתי התביעות (המבקשת בתביעה דנא) היא חברה המאוגדת בגרמניה ומייצרת, בין היתר, אופנה ספורטיבית וציוד ספורט.

את התביעה דנא הגישה המבקשת ביום 27.2.08 ובו טענה, בין היתר, כי התובעת היא בעלת כל הזכויות הקשורות למוצרי הלבשה, הנעלה תיקים ומוצרי ספורט נושאי סימן דמות "החתול המזנק" וכי המשיבה 1, חברה פרטית המאוגדת בישראל, עוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי הלבשה "הנושאים סימן הדומה על כדי הטעיה לסימן החתול המזנק של התובעת" (להלן: "המוצרים המפרים"). במסגרת כתב התביעה טענה המבקשת כי ייבוא ומכירת המוצרים המפרים על ידי הנתבעת מהווה הפרת סימן מסחר כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972 כאשר סימן המסחר הרלבנטי להליך הנדון הוא סימן מסחר שמספרו 42113 - דמות החתול המזנק, מיום 1.4.76 (להלן: "סימן מסחר מספר 42113").

הסעדים המבוקשים במסגרת כתב התביעה דנא הם מתן צו מניעה נגד הנתבעת 1 המחייב אותה להמנע מכל עיסוק במוצרים המפרים, מתן צו עשה להשמדת המוצרים המפרים המעוכבים במכס אשדוד ומסירת פרטים הקשורים למשלוח המוצרים המפרים. כמו כן עתרה התובעת לחייב את המשיבה 1 בפיצויים.

            להדגיש - במסגרת התביעה דנא הסתיימו ההליכים המקדמיים, הוגשו ראיות הצדדים ואף התקיים דיון הוכחות ביום 8.2.11 בו נשמעו עדי התביעה. דיון הוכחות נוסף לשמיעת עדי ההגנה נקבע לשבוע הבא קרי, 12.12.11.       

לענין התביעה בת.א 23520-03-11 הרי שזו הוגשה לבית המשפט רק ביום 13.3.2011; הצדדים בשתי התביעות זהים; טענות התובעת בת.א 23520-03-11 ביחס להפרת סימן מסחר מספר 42113 דומות לטענות המועלות בתביעה דנא אלא שבמסגרת ת.א 23520-03-11 נטען להפרה נוספת של סימן מסחר - שמספרו 217103 מיום 3.12.08 (להלן: "סימן מסחר מספר 217103"); הסעדים המבוקשים בשתי התביעות - דומים במהותם.

ההליכים בת.א 23520-03-11 טרם החלו ודיון קדם משפט נקבע ליום 18.1.12.

4.         טוענת התובעת כי יש לאחד את הדיון בשתי התביעות לאור העובדה שהתביעות הוגשו לאותה ערכאה, הצדדים בשתי התביעות זהים, הראיות מטעם הצדדים הן ראיות כמעט זהות בשתי התביעות ושני ההליכים מתייחסים לאותו עניין - "עיכוב המשלוח, על-ידי המשיבה 2, של פרטי ביגוד הנושאים  סימני מסחר הדומים עד כדי הטעייה לסימני המסחר של המבקשת שיובאו לישראל על ידי המשיבה 1...". המבקשת טוענת שאיחוד הדיון בשתי התביעות יחסוך זמן שיפוטי יקר ויחסוך לצדדים זמן ומשאבים.

            המשיבה 1 מתנגדת לבקשה משני טעמים עיקריים. ראשית, מן הטעם שהתביעות מצויות בשלבים דיוניים שונים - דהיינו, שבתביעה דנא התקיים כבר דיון הוכחות במהלכו נחקרו עדי התובעת ואילו בת.א 23520-03-11 טרם התקיים דיון קדם משפט וטרם נדון בבית משפט שלב ההליכים המקדמיים; דיון ק.מ. קבוע כאמור רק בינואר 2012 - לאחר סיום ההוכחות בתיק האחר הקבוע כאמור לשבוע הבא. לטענת המשיבה 1: "הפערים בשלבים דיוניים אלו, יחייבו איפוא הסדר דיוני חדש ומורכב.." ובכלל זה תיקון תצהירי העדות הראשית שהוגשו במסגרת התביעה דנא, העדה נוספת של עדי התובעת וכיו"ב - הליכים שיסרבלו ויאריכו את הדיון בתביעות (ובפרט בתביעה דנא).

עוד נטען, כי במסגרת שתי התביעות מדובר במשלוחים שונים של סחורה ומשכך, מדובר בבסיס עובדתי שונה לחלוטין. כן נטען כי, עניינה של התביעה בת.א 23520-03-11 הוא בהפרה נטענת של שני סימני מסחר - סימן מסחר 42113 ו- סימן מסחר מספר 217103 - בעוד שבתביעה דנא עסקינן בהפרת סימן מסחר מספר 42113 ומשכך, ובשים לב לכך שסימן מסחר מספר 217103 נרשם רק ביום 3.12.08 - קרי, שנתיים לאחר הגשת התביעה הראשונה, עובדה המשנה באופן מהותי את הדיון העובדתי והמשפטי בשתי התביעות.

5.         ולהכרעתי.

לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בית המשפט להורות על איחוד ההליכים בין לבקשת אחד הצדדים ובין ביוזמתו - וזו לשון התקנה:

"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו , להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו , ובתנאים שייראו לו".

קרי, נלמד מכאן שהדגש הוא על יעילות דיונית מקום בו עולות לדיון שאלות דומות של משפט או עובדה, וכדי לא להעסיק מספר מותבים בבירור אותן סוגיות או למצער דומות .

6.         בהתאם לפסיקה מוקנה לבית המשפט הדן בבקשת איחוד תובענות שקול דעת רחב בשאלה האם לאחד את התובענות; בהתאם להלכה שהתגבשה הרי שעל בית משפט הבא להכריע בשאלה אם לאחד תובענות עליו לברר האם יש שאלות עובדתיות ושאלות משפטיות משותפות בתובענות, עליו לתת את הדעת למיהות הצדדים, לשלב בו מצוי כל אחד מההליכים והאם יכולה להיות השפעה לקביעות בתובענה אחת על ההכרעה בתובענה האחרת ( בש"א 963/02 קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון; בר"ע (י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. משה טלגם ואח').

עוד לציין ש אין האיחוד מותנה ב חפיפה מוחלטת בנושאי הדיון בשתי התובענות וגם אין צורך בחפיפה כזו בין בעלי הדין, ו"די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" ( בש"א 574/98 אלמשנו נ. האפוטרופוס הכללי, וכן ראו בש"א 4345/99 עמותת מתן לפיד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות ). נקבע כי בית משפט יראה לאחד תובענות ככל שימצא כי הדבר ייעל את הדיון, יחסוך זמן שיפוטי, וימנע סיכון לפסיקה סותרת.

7.      בהינתן ההלכות הברורות הנזכרות - ולאחר שראיתי ליישם את ההלכות הנזכרות על הענין שבפני, נתתי דעתי לטענות הצדדים, למיהות הצדדיםולשלב בו מצויים ההליכים במסגרת שתי התביעות,  ראיתי לדחות את הבקשה דנא וזאת משני טעמים עיקריים.